החלטה בתיק ה"ת 14757-10-12 - פסקדין

1.         בפני בקשה להחזרת תפוס: קטנוע מדגם XCITING 500RT מ.ר. 7904473.

יצויין כי בקשה זו מוגשת בשלב מקדמי של ההליכים, עוד בטרם הוגש כתב אישום כנגד המבקש.

רקע וטענות הצדדים:

2.         המבקש חשוד בביצוע עבירות שונות, לרבות אחזקה ושימוש בסמים שלא לצריכה עצמית ונהיגה תחת השפעת סמים.

3.         ב"כ המבקש טען כי יש להשיב למבקש את הקטנוע וזאת מן הטעמים הבאים:

א.         המבקש הודה בחקירותיו במשטרה כי החזיק בסמים לשימושו העצמי (מדובר בכמויות קטנות של כ- 14.8 גרם) כאשר שווי הסמים שנתפסו מסתכם בכמה מאות שקלים בעוד ששווי הקטנוע הינו כ- 30,000 ש"ח, לפיכך אין כל מידתיות בחילוטו.

ב.         אין עסקינן בסוחר סמים כך שאין כל סמכות לחילוט הקטנוע.

ג.          כתב אישום טרם הוגש כנגד המבקש ויתכן כי אף לא יוגש כתב אישום בעתיד בגין העבירות בהן חשוד המבקש.

ד.         הקטנוע שייך לאשת המבקש ומאחר ואין היא מעורבות בביצוע העבירות - יש להשיב לה את הקטנוע.

4.         המשיבה מתנגדת להשבת הקטנוע למבקש מאחר ולטעמה מדובר בביצוע עבירות חמורות, שהמבקש אף הודה בביצוען במהלך חקירותיו במשטרה. לטענת המשיבה סמכות החילוט מעוגנת בסעיף 36 לפקודת הסמים, ומשנתפס המבקש רכוב על קטנוע עם כמות סמים גדולה שהיא לא לשימוש עצמי יש להורות על חילוט. המשיבה ציינה גם כי  בתיק החקירה קיימת גם טיוטת כתב אישום המייחסת למבקש בין היתר עבירות חמורות על פקודת הסמים. לאור האמור לעיל, טען נציג המשיבה שיש לדחות את בקשת המבקש על הסף.

5.         דיון והכרעה:

אין חולק בין הצדדים כי הרישום במשרד הרישוי של הקטנוע הינו על שם אשת המבקש.

עם זאת, בתי המשפט קבעו לא אחת כי הרישום במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד. הבעלות בקטנוע, בדומה לכל מיטלטלין אחר בהתאם להוראות חוק המיטלטלין, התשל"א - 1971, נבחנת על בסיס החזקה והשימוש בקטנוע ולא על בסיס הרישום.

בזהירות הנדרשת נוכח השלב המוקדם בו מצוי תיק זה, אציין כי עיינתי בתיק החקירה וממכלול חומר החקירה עולה כי אומנם הקטנוע נרכש על ידי אשת המבקש, אך המבקש הודה בחקירותיו במשטרה כי הקטנוע משמש אותו בלבד, וכי לאשתו אין כלל רישיון נהיגה על קטנוע.

6.         נוכח כך, מבקשת המשיבה לעמוד על זכותה לחילוט מכוח הוראות פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973. אכן מכח הוראות סעיף 36 לפקודת הסמים המסוכנים קיימת עילה לכאורית לבקש חילוט רכב, אם וככל שיורשע המבקש בעבירות בהן הוא חשוד למעט עבירת החזקת סמים לצריכה עצמית.

            לפיכך, השאלה הנוספת לה נדרש אני הינה האם לעת הזו, קיימת הצדקה להמשך החזקת התפוס, או שמא ישנה חלופה אחרת, טובה יותר, המאזנת בין האינטרסים השונים, והינה מידתית יותר.

7.         לאחר שעיינתי בפסיקה סבור אני כי אכן קיימת חלופה כזו, אשר מצאה את ביטויה בין היתר גם בהחלטותיו של ביהמ"ש העליון.  

בבש"פ 7715/97 חג'ג' נ' מדינת ישראל   נקבע כי:

"תפיסה בפועל של הרכוש היא האמצעי הדרסטי ביותר להשגת התכלית של האפשרות לחלט בעתיד. היא שוללת מן הבעלים שהועמד לדין, ובטרם נחרץ דינו, את השימוש בכלי הרכב בעצמו או באמצעות אחרים למשך תקופה ארוכה, וזאת כאמצעי ביטחון. אין דין אחד לתפיסה בפועל בשלב זה להבטחת חילוט עתידי אפשרי ולחילוט לאחר הרשעה. משמורשע הנאשם וכלי הרכב מחולט, נמכר הרכוש המחולט והכסף בא תחתיו ונשאר בידי המדינה. אינני מקלה ראש בחשיבות האלמנט העונשי שבחילוט רכוש ששימש לביצוע העבירה או שנרכש מכספי עבירות אולם יש לזכור, שמדובר בשלב מוקדם ובטרם הרשעה. לא בכדי נקבע בסעיף 36ו(א) כי הצו הזמני שבית-המשפט רשאי לתת בעניין זה הוא למתן ערבויות, צווי מניעה, צווי עיקול או הוראות בדבר צעדים אחרים שיבטיחו את האפשרות של מימוש החילוט. לא בהכרח יש לנקוט את הדרכים הנ"ל לפי סדרן, אולם בסדר הבאתן יש אינדיקציה למידתיות שאותה ראה המחוקק לנגד עיניו. הפגיעה ברכושו של אדם על-ידי נטילתו ממנו, על-מנת להבטיח אפשרות חילוט בעתיד היא פגיעה ברכושו ובקניינו ולפיכך יש לנקוט אותה רק כאמצעי אחרון ובהיעדר אמצעים חלופיים להבטחת אותה תכלית. כך יש לעשות בהשראת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וכך יש לעשות על-פי עקרון המידתיות המקובל עלינו".